הפרעות אנאליות אינן מאובחנות מספיק במסגרת רפואת המשפחה. מחקרים הדגימו כי חולים מסתירים תסמינים אנאליים וישנו איחור באבחנה ובניהול של תלונות אלו. ניהול על ידי רופאי משפחה אינו מתואר היטב בספרות. מטרת מחקר זה הייתה להעריך את ההימצאות של תסמינים אנאליים והניהול שלהם על ידי רופאי משפחה.
המחקר בוצע בתבנית פרוספקטיבית, תצפיתית, כלל ארצית בצרפת. כל החולים הבוגרים אשר פנו לרופא המשפחה במהלך יומיים מוגדרים הוכללו במחקר. תסמינים אנאליים, בין אם התגלו באופן ספונטני או לא, נאספו באופן שיטתי ועברו הערכה. עבור חולים עם תסמינים, המכשולים לבדיקה אנאלית עברו הערכה. אבחנת רופא המשפחה נאספה והוצע ביקור אצל פרוקטולוג במקרה של תסמינים אנאליים. במידה והביקור אצל הפרוקטולוג התקיים אבחנתו/ה תועדה גם כן.
המחקר התקיים בין אוקטובר 2014 לאפריל 2015. במחקר הוכללו 1,061 חולים על ידי 57 רופאי משפחה. ההימצאות של תסמינים הייתה 15.6% (רווח בר-סמך 95%: 14-18). עם זאת, 85% מהחולים לא שיתפו באופן עצמוני את הרופא בתסמינים למרות דרגת אי-נוחות של 3 מתוך 10 (טווח 1-5). למרות ש-65% מהחולים הסכימו לבדיקה אנאלית, בדיקה זו לא הוצעה ב-45% מהמקרים בחולים עם תסמינים אנאליים. ביצוע הבדיקה נמצא כקשור באופן מובהק סטטיסטית עם שיעור אבחנה גבוה יותר (76% לעומת 20%; p<0.001). פרוקטולוגים ורופאי משפחה נתנו את אותה אבחנה ב-14 מתוך 17 מקרים.
מסקנת החוקרים היא כי חולים רבים בקהילה סובלים מתסמינים אנאליים למרות שאינם משתפים את רופא המשפחה והשפעת תסמינים אלו על איכות החיים. בדיקה אנאלית מבוצעת לעיתים רחוקות ויש צורך באימון טוב יותר של רופאי משפחה לשבירת טאבו זה.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
