באוגוסט 2021, בעיצומו של גל הקורונה הרביעי בישראל, התרחשה אחת הסערות הציבוריות התורניות בקשר ל"מגיפה הקטלנית והמשתוללת", וזאת בעקבות אמירתה הבלתי נתפשת של רופאה בכירה, מנהלת טיפול נמרץ באחד מבתי החולים המרכזיים בארץ. בפוסט בפייסבוק היא כתבה: "אל תצפו לחמלה מהצוותים הרפואיים כשתגיעו אליהם כשלא התחסנתם. כלו כוחותינו". ניכר היה מדבריה כי היא רואה בעצמה כמי שמייצגת את כלל הרופאים והרופאות.
עוד בעניין דומה
שנה עברה מאז האמירה הקשה הזאת. מי זוכר אותה היום? כמה מאיתנו עסוקים כיום בהתלבטות האם להתחסן? אכן, מי שיבקש לתאר את הכרוניקה של הגל הנוכחי, השישי, וישווה אותו לזה שקדם לו, ולפניו ולפניו, לא יכיר בו כלל את פניו של האירוע הפנדמי שעבר עלינו במשך יותר משנתיים, אירוע שהיו שקראו לו בתחילתו "מגיפת קץ האנושות". האם יש סיבה לחזור היום לאמירה ההיא? ובכלל, האם הגיע הזמן לסיכום האירוע הבריאותי הכלל עולמי הזה? אני סבורה שהתשובה חיובית.
יותר מכל הביאו המגיפה וניהול הטיפול בה לכרסום חמור ברכיב החיוני כל כך לקשר הרפואי-טיפולי: חמלה
בשלב שבו אפילו ערוצי התקשורת איבדו את היכולת לייצר דרמה ממגיפת הקורונה ועברו לשערוריות אחרות, "שגרתיות" יותר, חשוב שתיעשה בדיקה מדוקדקת של מה שאבד לנו במהלך התקף החרדה הבינלאומי הזה; בשלב שבו הדיו בה נכתבו צו בריאות העם(1) וחוק הסמכויות(2) עוד לא יבשה, חשוב שנשאל האם יש דרך להחזיר את הגלגל לאחור ולהשיב לנו את זכויות האדם הבסיסיות שנרמסו.
בימים בהם אנחנו מלקקים את הפצעים וחוזרים בהדרגה לעסוק בסוגיות קיומיות ארציות יותר כמו יוקר המחיה, מצוקת הדיור ובעיות חברתיות מתחום הרווחה; ימים בהם בור תחתית אפל פעור לפתחנו בכל מה שקשור לילדים שהחלו את התבגרותם לפני כשנתיים וחצי, וחלק גדול מהם, גדול מאי פעם, משתמש בסמים, מועמד לאשפוז פסיכיאטרי או סובל מדיכאון ומאובדנות(3), נדרש סיכום, ולו סיכום ביניים, של המשבר.
ואם נתמקד בחלק הרפואי-בריאותי, הרי שמעבר לשאלות רפואיות גרידא אודות הוירוס והחיסון, יש חשיבות גדולה בעיני לעיסוק במספר שאלות "קיומיות" הקשורות לרפואה הקונבנציונלית, למוסדותיה, להיררכיה המובנית בה, לצורת החשיבה הרפואית, ומעל לכל – ליחס לחולה ולמחלה. בשאלות אלו ראוי היה לעסוק שנים רבות לפני פרוץ הקורונה, אך מאז שפרצה גברה עוצמתן והחריפה משמעותן.
במיוחד צריך לשאול האם הגישה של מערכת הבריאות, שאחת מתוצאותיה היא חלוקה למחנות - רופאים וחולים - חלוקה שגורמת לריחוק ויוצרת ניכור בין הרופא/ה לחולה, היא מחויבת המציאות, או שמקורה בשגיאה אנושית בסיסית פרי פחדים, תאוות כוח או "סתם" מוגבלות רגשית. שהרי במהלך ניהול משבר הקורונה הפכה רווחת יותר בציבור התחושה שהרפואה הקונבנציונלית נוטה לשכוח את האדם שבמטופל, הופכת ונהיית מכשירנית ככל שהשנים עוברות, ושהקשר הטיפולי במסגרתה הולך ומתרופף.
פתרונו של אירוע החירום ההמוני סוכם באופן חד מימדי וגורף באופציה אחת - חיסון; מגיפה שהניסיון לבלימתה מתנהל בכפייה; מחלה ויראלית שהטיפול בה והמניעה שלה מתוכננים במאסות, ללא התאמות גיל, מחלות רקע, רגישויות וכו'; כשריח העיסקה המסחרית שעולה מכך נודף למרחקים
גם הרופאות והרופאים הלא מעטים אשר מחזיקים בתפישות אנושיות ושוויוניות, שבעיניהם הרפואה הפטריארכלית שייכת לעבר ושמחנכים סטודנטים לגישה רפואית הומאנית, נאלצים להתנהל לפי כללי מערכת שהגישה השלטת בה מציבה חיץ בין המחנות.
נראה שאירוע החירום הבריאותי ההמוני הזה, שפתרונו סוכם באופן חד מימדי וגורף באופציה אחת : חיסון; מגיפה שהניסיון לבלימתה (שבתחילה התיימרו למגרה) מתנהל בכפייה; מחלה ויראלית שהטיפול בה והמניעה שלה מתוכננים במאסות, ללא התאמות גיל, מחלות רקע, רגישויות וכו'; כשריח העיסקה המסחרית שעולה מכך נודף למרחקים - כל אלה הביאו לשיא את השחיקה שעוברת הרפואה הקונבנציונלית כבר שנים בכל האמור ביחס אישי למטופלים, בהתנהלות הומאנית ואף בהקפדה על זכויות האדם וזכויות החולה. יותר מכל הביאו המגיפה וניהול הטיפול בה לכרסום חמור ברכיב החיוני כל כך לקשר הרפואי-טיפולי: חמלה.
זו החמלה שפרופ' שרון ענב מפצירה בנו לא לצפות לה; זו החמלה שנראה ששני פרופסורים נוספים שעשו בדבריהם הפרדה בין מחוסנים ללא מחוסנים (האחרונים "תופסים מיטות" או גורמים בעקיפין למותם של הראשונים) שכחו את חשיבותה. האמירות של שלושה פרופסורים אלה לא רק פגעו במרקם היחסים שבין הרופא/ה לחולה אלא גם היו חלק מהפגיעה ברקמה הכלל חברתית.
האם המשבר בעולם הרפואה הקונבנציונלית, שמתהווה כאמור כבר שנים, ויצא לאור בעת ניהול משבר הקורונה, יביא להתפרקות או לשינוי מבורך? את זאת נדע רק בעוד שנים רבות. האם קבוצות הרופאים והרופאות, שמונות כ-300 חברות וחברים, אשר קמו בתגובה למדיניות שננקטה במאבק במגיפת הקורונה וקוראות תיגר על מדיניות זו ועל ההתנהלות של הממסד הרפואי בישראל, הן חיל חלוץ לשינוי פני הרפואה, או שמא אלו קבוצות אזוטריות "הזויות", שאין להן תוחלת? גם את זה נדע רק בעוד מספר שנים.
ברגעים אופטימיים אני משתדלת לקוות שמעז יצא מתוק, שמשבר הקורונה יצמיח רפואה אינטגרטיבית במובן של שילוב "נוסחאות מנצחות" של רפואה מבוססת ראיות ואנושית, תפורה לכל חולה על פי מידותיו והעדפותיו, שמודעת למגבלותיה ושאינה לוקה בהיבריס ממאיר. רפואה הומאנית.
הכותבת היא מומחית בשיקום ילדים ומבוגרים; אחראית ביחידה לטיפולי בית שיקומיים בקופ"ח כללית - מחוז מרכז; חברה בקבוצה "אפשר גם אחרת" ובמליאת מח"צ
ספרות:
- צו בריאות העם (נגיף הקורונה החדש) (בידוד בית והוראות שונות) (הוראת שעה), תש"ף-2020 – תשפ"ב- 2022
- חוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה), תש"ף-2020 – תשפ"ב- 2022
- ע"פ דו"ח מיוחד של המטה הלאומי להגנה על ילדים ברשת, בתקופת הקורונה היתה עלייה של 129% בדיווחים על כוונות אובדניות
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
