הסיכון לפקקת ורידים תסחיפית בחולי דלקת מפרקים שגרונית

לאחרונה פורסמו בכתב העת American college of rheumatology, ממצאים ממחקר ה-ORAL Surveillance. במחקר זה נמצאה עלייה תלוית מינון באירועי פקקת ורידים תסחיפית (VTE, venous thromboembolism) ותסחיף ריאתי (PE, pulmonary embolism) בטיפול עם טופסיטיניב לעומת טיפול עם מעכבי TNFי(tumor necrosis factor). החוקרים העריכו את ההיארעות של פקקת ורידים תסחיפית לאורך זמן ואת גורמי הסיכון להם, כולל פעילות המחלה.

המחקר כלל חולים עם דלקת מפרקים שגרונית בני 50 לפחות, עם גורם סיכון קרדיווסקולרי אחד או יותר. המשתתפים קיבלו טופסיטיניב במינון של 5 או 10 מ"ג פעמיים ביום, או מעכבי TNF. לאחר מכן, הסיכויים המצטברים ושיעורי ההיארעות (שיעורי היארעות: מטופלים עם אירוע ראשון חלקי 100 שנות-מטופל) הוערכו בכל 6 חודשים עבור פקקת ורידים תסחיפית, פקקת ורידים עמוקה (DVT, deep vein thrombosis) ותסחיף ריאתי. כמו כן, החוקרים השתמשו במודל רגרסיה על שם קוקס לזיהוי גורמי סיכון, ומדד קליני לפעילות המחלה נבדק בחולים עם פקקת ורידים תסחיפית לקראת האירוע.

תוצאות המחקר הדגימו כי הסיכויים המצטברים לפקקת ורידים תסחיפית ולתסחיף ריאתי היו גבוהים יותר בטיפול עם טופסיטיניב במינון של 10 מ"ג פעמיים ביום, אך לא במינון של 5 מ"ג, לעומת טיפול במעכבי TNF. בנוסף, שיעורי ההיארעות היו עקביים על פני מרווחי זמן של 6 חודשים במסגרת הטיפולים. בקרב כל קבוצות הטיפול, גורמי סיכון לפקקת ורידים תסחיפית כללו אירוע פקקת קודם, BMIי(body mass index) שווה או גבוה מ-35 ק"ג למ"ר, גיל מבוגר והיסטוריה של מחלת ריאות כרונית. בזמן האירוע, רוב החולים עם פקקת ורידים תסחיפית סבלו ממחלה פעילה המוגדרת לפי מדד קליני לפעילות המחלה.

החוקרים סיכמו כי ההיארעות של פקקת ורידים תסחיפית ושל תסחיף ריאתי הייתה גבוהה יותר בטיפול עם טופסיטיניב, בעיקר במינון של 10 מ"ג פעמיים ביום לעומת מינון של 5 מ"ג, בהשוואה לטיפול במעכבי TNF, והיו בדרך כלל עקביים לאורך זמן. בקרב כל קבוצות הטיפול, גורמי הסיכון לפקקת ורידים תסחיפית התאימו למחקרים קודמים באוכלוסיית המטופלים עם דלקת מפרקים שגרונית. נתונים אלו מדגישים את החשיבות של הערכת גורמי הסיכון לפקקת ורידים תסחיפית, כמו גיל, BMI והיסטוריה של פקקת ורידים תסחיפית, כאשר נשקלת התחלת טיפול בטופסיטיניב או במעכבי TNF בחולים עם דלקת מפרקים שגרונית פעילה.

מקור:

Charles-Schoeman, C., Fleischmann, R., Mysler, E., Greenwald, M., Ytterberg, S.R., Koch, G.G., Bhatt, D.L., Wang, C., Mikuls, T.R., Chen, A.-s., Connell, C.A., Woolcott, J.C., Menon, S., Chen, Y., Lee, K. and Szekanecz, Z. (2024), Risk of Venous Thromboembolism With Tofacitinib Versus Tumor Necrosis Factor Inhibitors in Cardiovascular Risk-Enriched Rheumatoid Arthritis Patients. Arthritis Rheumatol. https://doi.org/10.1002/art.42846